מטרופוליס יזום נ' פי אי ה מלונות ישראל בע"מ ואח'

פסק דין

דין עמדת כונס הנכסים הרשמי להתקבל.

אשר לזכות הקיזוז; דומה כי אף מבין השיטין של עמדת המשיב, עולה כי הוא מודע היטב לחולשת טענותיו. זאת באשר אין ולא יתכן ספק, כי החיוב הנטען של החברה בפירוק כלפיו נוצר כאשר שילם לכאורה מכיסו, ל א ח ר מועד צו הפירוק, סכומים לנושים של החברה כלפיהם הוא ערב אישית.

אמנם, נוכח היות המשיב ערב אישית לחיובים דנן, אשר נקל לראות כי עקב קריסת החברה (שהיא החייב העיקרי) יקשה על הנושים לגבות ממנה, ספק אם עסקינן אכן בהעדפת נושים.

עם זאת, הרי אין ספק כי החיוב של החייב העיקרי כלפי הערב שפרע את החיוב (להבדיל מחיובה הישיר כלפי הנושים), קם עם מועד התשלום. זאת, כאשר צודק כונס הנכסים הרשמי אף בטענתו כי הדרישות כלפי המשיב קשורות בטבורן לקריסת החברה.

יוצא, כי עניין לנו במקרה מובהק בו לא ניתן לערוך קיזוז לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, וזאת באשר חיוב אחד – חבותו לכאורה של המשיב לחברה לפי הדו"ח - נובעת במובהק ממהלכים עסקיים שטרם הקריסה, ואף התגבשה קודם לכן. כך, בעוד החיוב הנגדי – בגין התשלום כביכול מכיסו של בעל השליטה לנושים בעלי הערבות האישית, נעשה במפורש חודשים לאחר צו הפירוק. אי לכך, הרי שביום המועד הקובע לא היו חובות הדדיים, ולא ניתן לערוך קיזוז.

אין לי אלא לתמוה, לאור האמור לעיל, על טענותיו הנחרצות של המשיב בכל הנוגע לאי-התאמת הבקשה להידון במסגרת בקשה למתן הוראות. זאת, במיוחד כאשר חלק מן המצוטט על-ידו (ובעיקר הדברים האמורים לפסק דיני בעניין גינדי נ' ארבל) פועלים לחובתו, ולא לזכותו, באשר הם מבהירים את המסגרת הרחבה והגמישה של בקשה למתן הוראות, ואת העובדה כי שאלת העוול הדיוני אינו מסור לשיקול דעתו הסובייקטיבי של צד מעוניין, אלא לבית המשפט.

זאת ואף זאת; לא בכדי עותר המבקש לשינוי הלכה פסוקה המעוגנת בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון – באשר ההלכה הקיימת שוללת בתכלית את עמדותיו בעניין הקיזוז. אלא, שבלא כל צורך לדון בשאלה דנן לגופה, הרי אך ברור הוא, כי לא אוכל, ואין בסמכותי, לשנות הלכה פסוקה של בית המשפט העליון, ואשר לשינויה תהיה ככל הנראה השפעה מרחיקת לכת של הרחבה רבה במימדי זכות הקיזוז בחדלות פרעון.

סוף דבר; דין טענות הקיזוז להדחות.

מאידך גיסא, צודק כונס הנכסים הרשמי בטענתו, כי לא ניתן להשית על המשיב, כמעט אגב-אורחא, חובות הרשומים על שם ישויות משפטיות אחרות, אף אם מקורבות לו במובהק. על מנת שניתן יהיה להשית חיוב כזה, על המפרק לעמוד במספר מבחנים משפטיים שאינם תמיד מן הקלים, בוודאי שאין הדבר נעשה בהינף-יד.

נוכח האמור לעיל, לא אוכל ליתן בשלב זה צו לחיוב המשיב בסכום כלשהו, אלא מן הראוי כי המפרק יפעל כאמור בתגובת כונס הנכסים הרשמי, או בכל דרך סבירה אחרת, כדי לכמת את הסכומים הנדרשים, אגב התעמתות עם טענות המשיב בעניין זה (מקום בו הוא חושב כי עסקינן בטענות שאינן אמת).

אי לכך, דין הבקשה להתקבל בחלקה בלבד.

בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו שבט תש"ע, 10 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: